קמפיין אחושלוקי

פרולוג

תקראו את זה טוב, כי אחר כך תוכלו לפתוח משרד פרסום.

"אני רוצה באזז", "קמפיין שכל המדינה תדבר עליו", "משהו שיגיע ל-Ynet", "קמפיין מחוץ לקופסא, שלא תהיה בכלל קופסא, אתם יודעים מה, Fuck the KUFSA!" .
אלה פחות או יותר המשפטים שמהדהדים לנו בראש, כשאנחנו יוצאים מפגישה על מוצר או שירות חדשים שצריך לתת להם בראש עם קמפיין אחושלוקי, שיצור חשיפה, מודעות וירעיד את אמות הסיפים של הברנז'ה.

אחרי הפגישה אנו יושבים ברגוע ומזקקים את כל המידע שקיבלנו. אנחנו מדברים עליו, מפשטים אותו, מעקמים ומסובבים אותו וכל זה בשביל להגיע למודל מאוד פשוט שעושה שכל לכל התהליך: 

אחרי שמבינים את שלושת הנקודות האלה ומצליחים להשיק ביניהן, מחליטים על האסטרטגיה. איך אנחנו תוקפים את הקמפיין, במה אנחנו מתמקדים ולמי אנחנו מכוונים. זה מה שנקרא "בריף". זה השלב שאנחנו אמורים לתת רפרנס לנפוליאון בונאפרטה, אבל אנחנו סומכים עליכם שהבנתם שלמילים "אסטרטגיה" "ולתקוף" יש משמעות מספיק חזקה.

אחרי שהכל מובן, יש תוכנית קרב ואנחנו יודעים מי נגד מי, אפשר להתחיל להשתולל עם הקריאייטיב, אם זה אפליקציות חדשות, טרנדים חמים, דיבור אקטואלי ברשת, אושיות רשת, שחקני כדורסל, מדוזות, נשיאים לשעבר, להצניח חביות נפט באמצע בכיכר אורדע, להעביר את הקרנבל בריו לשדרות רוטשילד ו... טוב, לא להשתולל יותר מדי, בכל זאת צריך לראות אם זה באמת מה שהמותג צריך (ע"ע).

ככה בגדול קמפיין נולד.
וככה זה אצלנו כל יום, יום יום. 

אפילוג

נגלה לכם סוד, 70% מהקריאייטיב שעולה בישיבות לא עובר את אחוז החסימה.